פרק 15: אנרכיה של אהבה לנצח

על אנרכיה של מערכות יחסים ועל החופש לאהוב לנצח - גם אם השתנינו.

לפני כמה זמן נתקלתי בפוסט שכתבתי על רוני.
זה היה פוסט על הקמטים שליד העיניים שלו ואיך הם גורמים לי לחשוב על איזה דבר מדהים זה יהיה להזדקן איתו.
ובכן… רוני ואני כבר לא.
כלומר, לא כמו פעם.

בעולם של האנשים הרגילים קוראים לזה ״נפרדנו״, אבל הנה קטע מעניין.
לא נפרדנו.
מאז שרוני ואני כבר לא בדיוק זוג כמו פעם- לא עברו יותר מיומיים בלי שנדבר או נתעדכן זה בשלומה של זו.
אנחנו כבר לא ישנים יחד כמה פעמים בשבוע, אבל כן קוראים זה לזו ״אהבה״.
אנחנו כבר לא באוטומט של ה plus one זה של זו לערבים עם חברים, אבל ברור שאת ארוחת החג עושים יחד, אין בכלל שאלה.
וזה, בעיניי, הקסם של ההגדרה הכי קרובה שאני מצאתי לסוג מערכות היחסים שאני מקיימת בחיי:
אנרכיה של מערכות יחסים.

אנרכיה של מערכות יחסים פשוט אומרת שאין חוקים חיצוניים או מובנים לאיך הקשר אמור להתנהל, ואין סט ציפיות שמגיע עם העובדה שיש בינינו אהבה.
ובתוך ההגדרה הזו, שאולי מבחוץ עשוייה להישמע כאוטית, יש סדר מופתי, גמיש, צומח ומשתנה שיותר מהכל- יש בו חופש לאהוב ולאהוב ולאהוב בלי להפסיק, גם אם השתנינו.

רוני היה עד לפני כמה חודשים בן זוג של על מלא, ועכשיו הוא כבר לא.
החיים קרו לנו ודברים אחרים תפסו לשנינו מקום בימים ובשבועות ובחודשים, ואיפה שפעם היתה הזוגיות הזו- עכשיו קורים דברים אחרים,
ועדיין- כשאני רואה אותו הולך לקראתי ברחוב יש לי פרפרים בבטן.
ועדיין- הוא יכול לכתוב לי באמצע הלילה כשהוא לא נרדם או מתגעגע.
הילדים שלו עדיין באים לאכול אצלי ויודעים תמיד איפה המפתח לבית שלי שהוא לנצח יהיה הבית שלהם,
והילדים שלי יכולים להתקשר אליו כשאני לא זמינה והם צריכים משהו או סתם כי הם מתגעגעים אליו (והם מתגעגעים אליו).
עדיין בקמטים של העיניים שלו אני רואה את הנצח שלנו יחד,
ואיך הוא יעמוד גאה ואוהב בחתונה של הבת שלי.
והתשוקה, וההתרגשות והרצון שלי ללכת עד קצה העולם כדי שהוא יהיה מאושר- הכל שם.
פשוט באריזה אחרת.

ואני חושבת שהחלק היפה באמת הוא שאת האנרכיה הזו אפשר לקחת לכל מקום.
את הזכות ששכחו לספר לנו עליה- לכתוב חוקים משלנו לחיים שלנו- אפשר לקחת לכל מקום בחיים:
למערכת היחסים עם הילדים שלנו, לעסק שלנו, לדרך בה אנחנו עושות כסף, לביטוי שלנו בעולם.
החופש הזה לעצב בעצמנו את התבניות של חיינו, ולשנות אותן כל הזמן תוך כדי תנועה, ממש כמו שרוני ואני עושים עכשיו,
הוא מה שהופך חיים סבבה לחיים מרהיבים שיש בהם תמיד מקום לאהבות מרהיבות, גם אם הן שינו את צורתן.

אפשר לשאול ולבקש הכל בקהילת הנשים שלי בפייסבוק:
https://www.facebook.com/groups/radicallyhonest

או לשלוח מייל ל:
office@carmelegger.com